פסק-דין בתיק תע"א 3756-09

1.         התובע עבד אצל הנתבעת כנהג הסעות מ-25.11.2008 ועד 23.2.2009, היינו כ-3 חודשים. התובע טוען כי שולם לו שכר נמוך מזה שעליו סוכם עמו, כי  עבד שעות נוספות רבות, וכי לא קיבל ימי חופשה. לפיכך נתבעים בתביעתו זו הפרשי שכר, גמול עבודה בשעות נוספות ופדיון חופשה.  מנגד טוענת הנתבעת כי התובע קיבל את השכר המוסכם, כי לא עבד שעות נוספות, וכי ניצל את ימי החופשה שהוא זכאי להם. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע עשה שימוש ברכב ההסעות לנסיעות פרטיות, כי גרם נזקים לרכב, וכי התפטר מבלי ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת. בשל כל אלה הוגשה תביעה שכנגד.

נציין עוד כי התביעה הוגשה גם נגד ג'קי אלבז ואשרף עבדו, אשר נטען כי תנאי העבודה סוכמו עמם באופן אישי, והם שניסו ליטול ממנו את שכרו. נתבעים אלה נמחקו מכתב התביעה בהסכמת התובע (החלטה מיום 26.9.2010).

2.         שכרו של התובע

בכתב התביעה נטען כי סוכם עם הנתבעים 2 ו-3 (ג'קי אלבז ואשרף עבדו) כי שכרו של התובע יהיה 4,000 ש"ח (סעיף 3), ומששולם לו שכר נמוך מזה, הוא זכאי להפרשי שכר בסך של 5,046 ש"ח (סעיף 13). בתצהירו הצהיר התובע כי הסיכום על תשלום שכר בסך של 4,000 ש"ח נעשה עם ג'קי אלבז (סעיף 3), ובחקירה הנגדית אמר התובע כי בשיחה שהיתה לו עם ג'קי לפני קבלתו לעבודה, אמר לו גקי כי:

"כרגע הוא לא צריך נהג אבל שהוא יודיע לי מתי אני אתחיל לעבוד" (ע' 6 ש' 6-7).

לא הובהר מתי סוכם בין הצדדים לגבי גובה שכרו של התובע, ודבריו אלה אינם מתיישבים עם גרסאותיו הקודמות. יש לציין כי ריבוי גרסאות מאפיינת את התנהלותו של התובע לגבי כל השאלות העובדתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. מכל מקום, לא עלה בידי התובע לבסס את גרסתו כי סוכם על שכר בסך של 4,000 ש"ח, ולא נסתרה טענת הנתבעת כי שכרם של כל הנהגים אצל הנתבעת היה 3,500 ש"ח (ראו דברי מר ג'קי אלבז בע' 14 ש' 12-14).

3.         בסיכומיו העלה ב"כ התובע טענה חדשה, אשר לא הועלתה קודם לכן, לא בכתב התביעה, לא בפלוגתאות שנקבעו ולא בתצהיר התובע, על פיה לתובע שולם שכר הנמוך משכר המינימום שהיה באותה עת 3,850 ש"ח. בעקבות טענה חדשה זו התבקש אף סעד חלופי שלא התבקש קודם לכן - תשלום פיצויי הלנה משמעותיים בגין תשלום פחות משכר המינימום.

הנתבעת טוענת כי סוכם עם התובע על שכר בגובה של 3,500 ש"ח בלבד, וכי היקף משרתו היה נמוך ממשרה מלאה, לפיכך אין הוא זכאי לשכר המינימום המלא, וכי מדובר בשינוי חזית. אכן, היה על התובע להעלות טענה זו בכתב התביעה או לפחות בדיון המוקדם. אף על פי משהוצגו לפנינו נתונים בדבר גובה שכרו של התובע, לא נוכל להתעלם מן הטענה. תשלום שכר מינימום לעובד הינו מזכויות היסוד של משפט העבודה המגן, ויש לבחון את השאלה האם אכן שולם לתובע שכר הנמוך משכר המינימום. ההכרעה בשאלה זו כפופה להכרעה בשאלה מה היה היקף משרתו של התובע, ובכך נדון להלן.

4.         היקף משרתו של התובע

עיון בדו"חות ליום עבודה שצורפו לתצהיר התובע ובדו"ח מפורט לנהג, שצורפו לתצהירו של  מר ג'קי אלבז מעלה כי אין הבדל משמעותי בין השניים. מדובר אמנם בדו"חות חלקיים בלבד, אולם ניתן ללמוד מהם על מתכונת עבודתו של התובע. מן הדו"חות עולה כי התובע עבד בדרך כלל בממוצע כ-5 שעות בכל יום. מר אלבז אמר בעדותו כי עבודת הנהגים אצל הנתבעת כללה "מסלול אחד בבוקר ועוד מסלול או מקסימום שניים בצהריים" (ע' 14 ש' 16-17). עם זאת אמר מר אלבז כי מדובר במשרה מלאה  (ע' 14 ש' 12-17). אכן, עבודתו של התובע לא היתה רצופה. ברוב הימים עבד התובע בשעות הבוקר המוקדמות, ולאחר מכן שוב בשעות הצהריים או אחר הצהריים. מדברי התובע עצמו עולה כי לא ראה עצמו כמי שעומד לרשות העבודה בשעות אלה. כך אמר התובע בעדותו:

ש. מפנה לס' 22 עד 24 לתצהירך, שם אתה מתייחס לרשות הגורפת שניתנה לך לעשות (צריך להוסיף: שימוש ד.פ.) ברכב בתחומי ירושלים. האם יכול להיות מצב שאתה מסיים את עבודתך בשעה 9 בבוקר.

ת. כן.

ש. ואז הנסיעה הבאה יכולה להיות בשעות הצהרים.

ת. כן, יכולה להיות גם ב- 5 בערב.

ש. משעה 9 בבוקר עד 5 בצהריים, לדבריך ג'קי אמר לך שבתוך ירושלים תיסע כמה שאתה רוצה.

ת. כן, וזה לגבי כולם.

ש. לכל מטרה.

ת. לא, כמובן שלא בנסיעות פרטיות בשכר, ללכת לעשות קניות או סידורים, או לשתות קפה אצל חבר, הוא לא יכול להחזיק אותי בבית 24 שעות ולא משלם לי על כך, ואני אשב שעשיתי בשעה 9 בבוקר נסיעה ובשעה 6 בערב נסיעה, אם אני יושב בבית הוא צריך לשלם את הנסיעות.

ש. ולמה לא לנסוע במונית ורכב ההסעות בבית.